- היבטים לילד ולמשפחה
- מאפייני הטיפול הקוגניטיבי – התנהגותי בילדים
- הדרכת הורים
- טיפולים למתבגרים
- הפרעות של תוקפנות ואלימות
- פוביות
- OCD
- חרדה חברתית
- חרדת פרידה
- דיכאון
- הפרעות בספקטרום האוטיסטי
- הפרעות קשב וריכוז
עוד בנושא:
הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי בילדים בדומה לטיפול במבוגרים, מתבסס על הקשר המוכח, בין אופני חשיבה והתנהגות מסוימים, ובין קשיים נפשיים. בשונה מהטיפול במבוגרים, לטיפול בילדים יש מספר מאפיינים מרכזיים המושפעים מגורמים התפתחותיים וסביבתיים, שכן עולמו הפנימי של הילד מושפע במידה ניכרת מהשלב ההתפתחותי בו הוא מצוי ומהסביבה בה חי.
מאפיין ראשון בולט בטיפול בילדים הוא הצורך לגייס את הילד להירתם לעבודה הטיפולית. בניגוד למבוגרים שמגיעים מרצונם לטיפול, ילדים לרוב אינם יוזמים את ההגעה לטיפול, אלא הגורמים בסביבתם, כמו ההורים או מערכת החינוך, הם אלה שעושים זאת. עקב כך, בתחילת הטיפול נדרשת לרוב עבודה להגברת המוטיבציה לטיפול וזאת על מנת ליצור ברית טיפולית מוצלחת סביב המטרות הטיפוליות עליהן מסכימים המטפל והמטופל וסביב אופי הטיפול והאמצעים שיביאו להשגת המטרות.
בהמשך לאותו מאמץ לגייס את הילד ובהתאם ליכולותיו הקוגניטיביות, יש להסביר לילד את הבעיה שלשמה הוא מגיע לטיפול ולהמשיג לו אותה בשפה שתהיה רלוונטית עבורו. כך גם לגבי אופי הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, טיפול שמצריך מהילד לעשות עבודת בית של תרגולים שונים. שלב זה בטיפול, המתעסק בהסבר פסיכו – חינוכי, הוא שלב קריטי, ולא ניתן לדלג מעליו ולגשת ישר לעבודה. בכל זמן במהלך הטיפול, כאשר לא ברור לילד בדיוק לשם מה הוא נמצא בטיפול או כשעולות בו תהיות שונות לגבי הבעיה ואופן הטיפול בה, יש לחזור להסבר הפסיכו -חינוכי.
השימוש באמצעים ממחישים מתוך העולם והשפה של הילד, אינו מסתיים בשלב הפסיכו -חינוכי, אלא מלווה את הטיפול כולו. בניגוד לטיפול במבוגרים שם השימוש בשפה המילולית הוא הכלי העיקרי לתקשורת, ילדים הם לרוב פחות וורבלים ועל כן יש ליצור עימם שפה משותפת חלופית. מאחר ומשחק הוא אמצעי תקשורת משמעותי אצל ילדים דרכו הם מביעים את עצמם, ניתן לעשות בו שימוש ליצירת ערוץ תקשורתי.
הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי מתייחס למשחק ככלי טיפולי המאפשר ללמד את הילד, בהתאם לשלב ההתפתחותי בו הוא מצוי, מיומנויות ולהקנות לו כלים להתמודדות.
אופי המשחק בטיפול הקוגניטיבי התנהגותי הוא מובנה ומכוון מטרה, ובאמצעותו אפשר "לדבר" על חרדה, דיכאון, שליטה בכעסים, מיומנויות חברתיות ועוד. המטפל מתכנן את המשחק מראש ביחד עם המטופל והמטפל הוא דמות אקטיבית מכוונת. זהו לא משחק חופשי בו הדגש הוא על ניתוח אופי המשחק של הילד או הבנה איזה תוכן לא מודע מייצגות בחירות כאלה או אחרות של הילד במשחק. הדגש הוא על לימוד הקשר בין המרכיבים הקוגניטיביים, ההתנהגותיים והרגשיים כפי שהם באים לידי ביטוי במשחק והקשרם למטרות הטיפול.
המשחק מהווה למעשה, מודל למידה עבור הילד, כיצד הוא יכול להתמודד עם בעיה X.
הילד לומד דרכו איזה מחשבות מועילות לו ואיזה לא. כיצד הוא יכול לווסת את הרגשות שלו. איזה התנהגויות מקדמות אותו ואיזה מסבכות אותו.
המשחק כמודל למידה מוצלח יותר, יכול להתחרות בהצלחה במודלים חלופיים (כאלה שתרמו להיווצרות ולשימור הבעיה) בהנחה שההתערבות הטיפולית תעשה גם בסביבת חייו של הילד. מאחר ואת עיקר זמנו בשבוע, אינו מבלה הילד בטיפול, אלא בחיק משפחתו ובמסגרת החינוכית בה הוא נמצא, קיים צורך לבצע התערבות טיפולית בין אם בהדרכת הורים ובין אם בהדרכת גורמים מקצועיים בבית הספר. באופן זה הילד יכול לקבל מודל למידה מקיף אשר יתמוך באסטרטגיה הטיפולית שננקטה בטיפול. יכולת ההשפעה של ההורים ושל הסביבה החינוכית היא עצומה ולמעשה הם מהווים את סוכני השינוי האולטימטיבים עבור הילד וזאת משום שיש להם נגישות אליו כמעט בלתי מוגבלת.