- סיבות לפניה לטיפול
- OCD
- דחיינות
- דיכאון
- הפרעת אישיות גבולית
- חרדה
- כעס
- פוביות
- כאב כרוני
עוד בנושא:
אחת הבעיות המעניינות והחשובות לטיפול בתחום הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי הוא הנטייה לדחות דברים- דחיינות- או באנגלית procrastination.
שם מסורבל זה דורש הסבר כלשהו.
ראשית, היה קל יותר לתת לנושא את השם "התנהגות עצלה", או במילה אחת "עצלנות".
אנו דוחים את הניסוח הזה מכיוון שהמלה עצלנות הינה בעלת עומס ריגושי שלילי חזק – היא כמעט כתב אישום ולכן אינה מתאימה לנו.
האדם הסובל מנטייה להשהות דברים, מאשים את עצמו לעיתים קרובות וגם מואשם על ידי אחרים.
על פי תפישתנו, אין טעם או תועלת בלהאשים אדם בנטיותיו ההתנהגותיות הבלתי מועילות. אין אנו רואים בנטיות התנהגותיות כלשהן תכונות "אופי" פסולות, אלא "בעיות" רגשיות; ואפילו בעיות רגשיות קשות.
הבחנה זאת בין "התנהגות פסולה מבחינה ערכית" לבין הגדרתה כ"בעיה" אינה מורידה מבחינה מוסרית, או מעשית, את אחריותו של האדם על התנהגותו.
ההבדל העיקרי בין שתי הגישות לנושא – והנושא ידון בהרחבה – טמון בהבנת התופעה והסיכוי לשנותה. הגישה ההתנהגותית גורסת, שאין מדובר ב"פשע" התנהגותי הקשור לסיבות "עמוקות" וישנות, אלא בבעיה של הרגלים בלתי יעילים הניתנים לשינוי על ידי למידה של הרגלים חדשים; מועילים יותר.
לנו נראה, שקיים הבדל גדול בין שתי נקודות מוצא אלו; ושהבדל זה הוא כמו ההבדל בין התקווה לייאוש.
אם הגישה היא, שהנטייה להשהות דברים הינה תכונת אופי פסולה, שלילית, קבועה וסופית, הרי שאין מוצא מייאוש ודיכאון.
אך אם נקודת המוצא היא שמדובר בבעיה, בהרגל בלתי מועיל – היא מלווה באמונה שיתכן שינוי.
כדי שנאמין שקיים סיכוי לשינוי, עלינו להאמין בשלוש עובדות:
- מדובר בבעיה.
- עלינו לחשוב או להעריך שהבעיה ניתנת, באופן עקרוני, לשינוי.
- עלינו להאמין שיש באפשרותנו הנפשית להשתנות.
צוות מרפאת היבטים בכלל וד"ר מרצ'בסקי בפרט עוסקים בטיפול בבעיה זאת כ-20 שנה עוד לפני פרסום ספרו הידוע "אומר ועושה".
ספר זה אזל מהמדפים זה מכבר אך ניתן למצוא אותו באתרנו. תופעת הדחיינות מהווה סוג של התנהגות אשר נובעת מגורמים שונים ויכולה לגרום לבעיות רבות כולל דיכאון, התמכרות ובעיות קשות בדימוי העצמי.
התערבות אופרטיבית בגורם הדחיינות יכול להטיב עם האדם בצורה ניכרת.
לא נתכחש שקיימת בעיה מבנית בטיפול: אדם הסובל מדחיינות ידחה גם את המטלות הקשורות לטיפול בדחיינות, אך אם המטפל והמטופל מצליחים למצוא את המינון הנכון של עשייה – המטופל יכול להיכנס למסלול אחר בחייו כמו עשרות או מאות מטופלים בעבר.
חשוב לציין שעם השנים מאז שנכתב הספר אומר ועושה, בעיית ההפרעות הקשב והריכוז עלתה במודעות הציבורית והרפואית והיום האבחון של בעיה זאת מהווה חלק חשוב של שלב ההערכה של הטיפול בנטייה לדחות דברים.
לקריאת הספר "אומר ועושה"